נִתּוּב לַהֲוָיָה

לפני למעלה מ 150 שנה נולד אדם בשם פרדריק מאטיאס אלכסנדר. הוא נולד כפג וכבר מינקותו היה רגיש לחלב אם ונאלץ לינוק חלב עז מתוך מכשיר למילוי עטים נובעים כדי לשרוד. הרגישות הגבוהה שלו באה ליידי ביטוי גם במסגרות החינוך ובשל חשיבתו היוצאת דופן, מזגו הסוער והנטייה שלו להתווכח על כל הצהרה שהובאה בפניו, נוצר קונפליקט בינו לבין המורים בבית הספר. במרוצת החיים, כמו הרבה אחרים, לא פעל אלכסנדר על פי 'הוראות הייצרן' בשימוש שעשה בעצמו. לכן החליט לחקור את עצמו על עצמו. הכל התחיל בשאלה פשוטה וגאונית גם יחד ששאל את הרופא שלו – אולי יש משהו שאני עושה עם עצמי שגורם לי לצרידות? למזלו היה לו רופא חכם שהסכים אתו, אך לא ידע לומר לו מה.

במחקריו גילה הרבה מאוד על עצמו – על מה שעושה ובעיקר על מה שלא כדאי לו לעשות כדי לטפל בבעיה. הוא גילה שיטה הפועלת  באני שלו ופיתח טכניקה לשיפור השימוש שעשה בעצמו. עד מהרה גילה כי אותה השיטה קיימת בכל יצור אנושי, והטכניקה יכולה לעזור לכל מי שיבחר להשתמש בה.
שיטת אלכסנדר מלמדת טכניקה יישומית המוציאה לפועל, הרבה מאוד מן המסקנות והתובנות שנאמרות בהרבה מן המחקרים הנ"ל.
למעשה לשאלת חז"ל "וכשאני לעצמי מה אני?" אוסיף ואציין כי אני שואלת את עצמי שאלה נוספת ומשלימה 'וכשאני לעצמי, מה אני עושה עם עצמי בזמן הווה?' כשאני פוגשת את הגירוי ו/או את התגובה לגירוי, האם אני ערה לו/ה? או ברגע בו אני מגלה כי הערכת התחושה (ההרגשה) שלי הייתה מוטעית או אף שגוייה? או האם מה שתכננתי לעשות זה מה שאני עושה בפועל? האם אני אוכלת מן הפיתיון כאשר אני נופלת למלכודת ההרגל הלא רצוי? את התשובות לשאלות אלו ועוד רבות אחרות ניתן לקבל כאשר משתמשים במה שפ"מ אלכסנדר פיתח – "האמצעים שבעזרתם", המאפשרים תגובה דרך מערכת יחסים משופרת יותר ואמינה יותר של בקרה שליטה ובחירה, מנגנון הפיקוד הראשוני 'Primery control' הקיים בבן האנוש אותו גילה פרדריק מאטיאס אלכסנדר.

אף על פי שזמן הווה אינו מדיד בשפה העברית, יש את השבריר שניה של לפני או אחרי התגובה לגירוי. ההבחנה המוקדמת בטעות, בשגוי ובלא מתאים, השהיית התגובה המורגלת והנחיית הכיוון לבקרה שקולה ומודעת – מאפשרת להיות נוכח על מקומי בהוויה העכשווית, בקשב מלא, נקי מהפרעות (פחות עוסקים בחשיבה – עשייה – שלפני ואחרי) ומאפשרת תגובה לגירוי מרמת הבינה הקיימת באדם.

החיים בעולמנו הנוכחי מתקיימים דרך החוויה וכפי שלא ניתן לדרוך פעמיים באותה הנקודה בנהר הזורם, כך גם החוויות לעולם לא יכולות לחזור על עצמן בדיוק מוחלט. כמו כן, כל אדם חווה את הדברים אחרת לכן חשוב שבן האנוש יגיב יותר בהתאם למה שמתאים לו וביחס למציאות המשתנה. זה יכול להתקיים רק בתנאי שההערכה התחושתית שלו אמינה יותר.

בהקדמה לספרו 'שליטה מודעת בונה של היחיד' כותב פ.מ. אלכסנדר: "בדבר אחד אין ספק: הגישור על הפער שבין תאוריות ואמונות לבין המעשה תלוי בכל שלב בגורם האנושי, שכן מדובר ביישום של תוכנית או של תאוריה, הדרך שבה יעשה זאת הפרט היא שתקבע אם יצליח או יכשל. לכן בגישור על הפער שבין התאוריה למעשה הדבר החשוב ביותר הוא רמת התפקוד הכללי של הפרט ובייחוד רמת האמינות של מערכת החישה."

תוך כדי אימונים בטכניקת אלכסנדר, משקמים את רמת האמינות של ה'הרגשה' המופיעה באדם ומאפשרים לכל בן אנוש העוסק בטכניקה לגלות את הניתוב אל ההוויה הפנימית שלו. זהו ניתוב החיות שבאורגניזם האנושי, תוך כדי אתגרי החיים, המחייב עבודה עצמית אינטנסיבית לטפס ולעלות מעלה למקומות הגבוהים שבאדם ופועל למימוש הפוטנציאל הגלום בו.   אז מתממשת חרות פנימית, המאפשרת במידה רבה לממש את החירות של האדם גם במרחב ובזמן.